עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
הי, אני מאי כהן, בבלוג הזה אני משתפת סיפורים בחיים שלי ונותת עצות לילדים שמרגישים כמוני, ילדים בגיל ההתבגרות. זאת הפעם הראשונה שאני עושה דבר כזה ומקווה להשתפר, תהנו. :)
חברים
ELLA ELROPilaמיה TT.TTחסויThe Cheshire Catyehav
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

אנחונ צריכים לנצל את כוחנו כדי להציל בני נוער

26/01/2014 21:40
מאי כהן

אני נסכנסתי לבלוגר כי רי לי ולכתוב זה פשוט עוזר, גם לידים אחרים יש את אותה הסיב ויש גם סיבות אחרות, רוב הכותבים בבלוגר הם בני נוער ומי כמונו יודע שבעצם לכל מתבגר יש קשיים אבל המצחיק פה שבסביבה החיצונית פשוט אי אפשר לדבר על זה באופן טבעי עם חברים,, לי ממש קשה כבר מלא זמן ומבחוץ נהיה לי רפלקס לשים מסכה של ילדה שמחה ווחקת שאין לה שום בעיות בחיים. אבל שאני חוזרת הביתה הן אית כל יום כל שעה. עכשיו אמריקן איגל עשו צעד ראשון של תמונות ללא פוטושופ, וזה גרם לי לחשוב- למה העולם שלנו, למה האנשים שבעולם מתאמצים כל כך בשביל שיצאו טוב אם אנשים אחרים סובלים בדיוק כמוהם או בגלל המושלם הזה!

אנני חושבת שאנחנו צריכים לקדם את המודעות שלרוב בני הנוער יש משברים בתוך עצמם והם (אנחנו) פשוט לא מסוגלים לדבר על זה עם חברים שלנו כי אנחנו מתביישים וכו'.. יש לנו את הכוח הכי גדול לקדם לאט לאט את המדינה המטומטמת הזאת עם כל הפוליטיקה והמושלמות

יש דעות בנדון ?

27/01/2014 04:32
יש לי דעה דיי כבדה בנושא.

נכון, הגיל שלי לא הכי נפוץ פה (לא אפרט רק אגיד שהוא עבר את גיל הטיפש-עשרה) ואני מצדיק את דברייך אך אני גם לא מסכים (לפחות בקטע של הבני נוער) אני (ואני מכיר עוד מלא כאלה) שכל מה שכתבת פה בערך תקף עלי, תקף עלי כבר הרבה מאוד שנים.

הייתי רוצה שתקראי משהו שכתבתי בדיוק על אותו דבר:


הוא מקפץ, רוקד, משתולל... המוזיקה דופקת לו באוזנים- והוא כולו מבסוט, קורן חייוכים תופס את תשומת ליבם של כל הנוכחים. כוכב המסיבה, מסמר הערב- השפיץ של השפיץ של האירוע. בשלב מסויים הוא מחליט לפרוש בשיא, ובדרך החוצה הוא מתחבק עם החברים כשיש חייוך ענק מרוח על פניו.

כאשר הדלת נסגרת מאחוריו, החייוך נמחק לפתע, מחליפה אותו עייפות לא רק של חוסר שעות שינה, אלא עייפות מהעמדת פני-שמח, מ"לשחק אותה" מאושר. כשהוא פוסע לעבר ביתו הוא שוב חש את המועקה בתוך ליבו. הרדידות הממושכת ותחושת הריקנות מהם הוא מנסה כל הזמן לברוח, רודפים אחריו, לא נותנים לו מנוח.
בסופו של דבר אותו אדם קורס ואין מי שיעזור לו לקום, הוא לבד בכוחות עצמו מסתכל על עצמו מהצד מנסה לקום אבל אין לו מספיק כח להרים את עצמ, כואב לו.
27/01/2014 04:32
הוא משתדל לא להראות את זה, הוא יודע שכולם ישאלו שאלות שהוא בעצמו לא יודע ולא רוצה לענות עלייהן.
לכן הוא מסתיר את זה, שומר עוד עול בבטן, הוא מרגישי שהוא הולך להתפוצץ, לא בא לו יותר כל התרוצצויות של מחשבות בראשו.

הוא שוקע בעצב, מנסה לנחם את עצמו בלהגיד שהכל יהיה בסדר אבל הוא לא בדיוק מאמין יותר לצמד המילים הללו.
הוא הולך לישון עם אותה מחשבה ומתעורר עם אותה מחשבה..
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: