בעצם זה כאילו יש חצי שלם בגוף שלכם שאתם לא יודעים מהו ולא תדעו לעולם. התכונות שאף פעם לא תכירו בעצמכם ואהבה שאפעם לא תקבלו. זה מה שכל ילד משהוא נולד, מרגיש.
אצלי הנושא הזה הוא מאוד רגיש. סבא וסבתא שלי מצד אמא כמובן, מתו וגם דוד שלי אז רק אני ואמא שלי. הצד של אבא שלי לא ידוע ואפעם לא אדע. כל החיים שלי אני מרגישה לא שלמה כי אפילו שאין על האהבה של אמא צריך דמות אב. אין לי מי שייקח אותי לימי כיף, שאני יילך איתו למשחקי כדורגל שהוא משכנע אותי ללכת אין. אין לי מי שיפתח לי את הביטחון ואת האשיות שלי. זה מרגיש כאילו אני בחיים האלה חצי אדם חיה ונושמת מחצית ממה שאני יכולה.
המטרה שלי כשאהיה גדולה: לשנות משהו בחוקה הזאת הכלכך שמורה שילד לא יודע כלום על החצי השני שלו, אם הוא דומה במשהו לאביו וכו'..
לשנות שייתנו פה איזו שהיא זכות לילד כי בכל התהליך הזה לא באמת חושבים על הילד, המטרה שלו זה שלאמא שאין לה בן זוג זכר יהיה לה ילד. אבל הצד של הילד לא נכלל פה. אני ישנה, אני מבטיחה, נשבעת, כי תרומת זרע זה משו שהורס לי את החיים פשוט לא מפתח אותי.
לשנות שייתנו פה איזו שהיא זכות לילד כי בכל התהליך הזה לא באמת חושבים על הילד, המטרה שלו זה שלאמא שאין לה בן זוג זכר יהיה לה ילד. אבל הצד של הילד לא נכלל פה. אני ישנה, אני מבטיחה, נשבעת, כי תרומת זרע זה משו שהורס לי את החיים פשוט לא מפתח אותי.
תודה שקראתם, ומצטערת על החפירות, חייבת לפרוק אם גם אתם צריכים לפרוק משהו אני תמיד יהיה פה בשבילכם, תמיד.
;){kind=link}